אנמיה

הֶמוֹגְלוֹבִּין 7 — אָנֶמְיָה חֲרִיפָה,
אֲחָיוֹת זְרִיזוֹת פּוֹתְחוֹת וְרִיד,
מַחְלִיפוֹת עֵרוּיִים, נוֹזֵל חָלוּד מְטַפְטֵף
טוֹעֵן בַּרְזֶל וְעוֹד בַּרְזֶל.
מִגֹּבַהּ הַכֻּרְסָה הָאֲוִיר דָּלִיל
מֵשִׁיב נִיחוֹחוֹת הַפָּאס בְּאָנַפּוּרְנָה,
פְּסָגוֹת לְבָנוֹת
נוֹפִים נִשְׁכְּחֵי כּוֹחַ,
מְתִיקוּת שֶׁל אֲפִיסָה.
עֲצוּמַת עֵינַיִם אֲנִי מַבְחִינָה
הִנֵּה יְלָדַי, הֵם מִתְגַּלְּצִ'ים
בִּתְעָלוֹת גּוּפִי,
מַפְרִיחִים בָּלוֹנִים
לְבָבוֹת מְלֵאֵי חַמְצָן
מִשְׁתּוֹלְלִים בִּבְרֵכַת כַּדּוּרִיּוֹת אֲדֻמּוֹת
קוֹרְאִים אֵלַי "אַתְּ הַתּוֹפֶסֶת"
פוֹטוֹסִינְתֶּזָה בְּאָדֹם לָבָן
גַּם הַשָּׁמַיִם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד
מִנֶּגֶד.

>>״הכתיבה הפכה בשבילי ל׳קרש הצלה׳״ – ראיון עם המשוררת אריאלה נידם-פרץ, במדור גלוית עיניים במגזין גלויה