בְּסוֹף הַיּוֹם הַחֶדֶר שָׁב אֶל מְכָלָיו.
הַפְּלַסְטִיק נָח בְּתוֹךְ הָעֵץ
וְכָל הַצִּבְעוֹנִי מַחְזִיר בָּרָק אֶל הַכֵּהֶה.
בַּהִצְטַבְּרוּת הַזּוֹ אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי: אֲנַחְנוּ
כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּאֻשָּׁרוֹת

לֹא שֶׁחָסֵר לָנוּ מִזַּן הָעֲצַלְתַּיִם
תּוֹרִים שֶׁלֹּא דָּחוּף עַכְשָׁו אַף פַּעַם
וְתַשְׁלוּמִים שֶׁלֹּא נַבִּיט לָהֶם בִּכְחֹל הָעַיִן
עַד יַחְזְרוּ דַּלַּקְתִּיִּים וַאֲדֻמִּים,
וְגַם אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים טְרוּפֵי עֶלְבּוֹן
שֶׁאַחֲרָיו צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהָאָלַסְקוֹת אֶל הַבַּיִת
וְיֵשׁ יָמִים שֶׁמָּאֳרָק בָּנוּ מִן עֶצֶב בְּדֹלַח
מִן הַכְּבִישִׁים אוֹ מִמָּסָךְ שֶׁלֹּא כֻּבָּה
אוֹ מִתְלַקֵּחַ מִבִּפְנִים כְּשֶׁאֵיזֶה זֵכֶר לַחֻרְבָּן
קָם כְּעוֹף-חוֹל, כְּשֶׁכְּבָר חָשַׁבְנוּ
שֶׁחָצִינוּ וְהִגַּעְנוּ

אֲבָל לָרֹב יֵשׁ לָנוּ קְצָת יוֹתֵר הַכּוֹחַ מִן הַפֹּעַל
וּבְסוֹף הַיּוֹם הָעֲיֵפוּת
הִיא רַק מַצַּב צְבִירָה נוֹזְלִי שֶׁל אַהֲבָה
אָנוּ גְּדֵלִים מִסְּכוּם חֶלְקֵנוּ בִּידִיעָה שְׁקֵטָה, נִמְסֶרֶת
הַשְּׁאֵלָה לֹא מִתְחָרָה עִם הַתְּשׁוּבָה

מתוך הספר גֶּלֶם, בהוצאת פרדס (2022)