She is burning from afar yet
near the Aorta 
the heart’s membrane is tearing
I run in the desert I die
in the sands the mouth dries up
and it is good that it is so as I cannot
speak not even cry
now
hiding under a bush that 
I found time to leave my armchair
to get another cup of coffee from the kitchen and back
to the chair in front of the news and dozing off
for a moment, getting up to go to the fridge again
taking butter and a slice of bread
swallowing, vomiting, weeping 
it’s good to be weeping
trying to erase 
the scenes
and the voices
of the murdered, burnt, beheaded raped kidnaped, flung onto the rocks
to the wall I cling, not moving
lest they see me and think that I too
am already asleep
for a moment
this is a dream
no.

הִיא בּוֹעֶרֶת לִי מֵרָחוֹק
קָרוֹב למִפְרֶצֶת הַלֵּב
וְהַקְּרוּם הוֹלֵךְ וְנִפְרָם אֲנִי
רָץ בַּמִּדְבָּר מֵת 
בַּחוֹלוֹת הַפֶּה יָבֵשׁ 
וְטוֹב שֶׁכָּךְ אִי אֶפְשָׁר 
לְדַבֵּר וְאַף לֹא לִבְכּוֹת 
עַכְשָׁו
חָבוּי תַּחַת אֵיזֶה שִׂיחַ שֶׁמָּצָאתִי
לִי זְמַן לָלֶכֶת מִן הַכֻּרְסָא 
לַמִּטְבָּח עוֹד כּוֹס קָפֶה וְחוֹזֵר 
לַכֻּרְסָא מוּל הַחֲדָשׁוֹת נִרְדַּם
לְרֶגַע קָם שׁוּב לַמְּקָרֵר 
לוֹקֵחַ חֶמְאָה פְּרוּסַת לֶחֶם
בּוֹלֵעַ, מֵקִיא, בּוֹכֶה
שָׂמַח שֶׁבּוֹכֶה
מְנַסֶּה לִמְחֹק 
אֶת הַמַּרְאוֹת 
וְהַקּוֹלוֹת
שֶׁל הַנִּרְצָחִים, הַנִּשְׂרָפִים, הַנֶּעֱרָפִים הַנֶּאֱנָסִים הַנִּשְׁבִּים, הַמּוּטָחִים אֶל הַסֶּלַע
אֶל הַקִּיר נִצְמַד לֹא זָז
שֶׁלֹּא יִרְאוּ שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁגַּם אֲנִי 
כְּבָר נִרְדַּם 
לְרֶגַע
זֶה חֲלוֹם
לֹא.