שֻׁלְחַן הַתְּכֵלֶת שֶׁל סַבָּא כֻּסָּה בְּמַפָּה לְבָנָה
וְאִמָּא מְסַפֶּרֶת – פֹּה לָמַד תָּמִיד תּוֹרָה,
סַבָּא אָהַב חָכְמָה, הוּא הָיָה אוֹהֵב אוֹתָךְ.
כֻּרְסָאוֹת חוּמוֹת, כָּרִיּוֹת וְרֻדּוֹת,
לֹא נִכְנָסִים לַסָּלוֹן – יְלָדִים וּכְתָמִים.
אַל תַּשְׁאִירִי בַּצַּלַּחַת שֶׁבַּמִּטְבָּח
אַף לֹא אֶחָד מִן הַצְּבָעִים הַחַמִּים.
הָרְחוֹב שָׁחֹר־צָהֹב,
בְּנֵי־בָּרָק בְּסִיוָן.
וְסָבְתָא מְחַפֶּשֶׂת, כִּי רָצִיתִי כָּל כָּךְ
פִּיגָ'מָה אֲדֻמָּה בֵּין עֲרֵמוֹת שָׁחֹר־לָבָן.
וְלִפְנֵי יוֹמַיִם בְּבֵית הַחוֹלִים
אֲנִי אָדֹם זוֹעֵק, סָבִיב הַכֹּל אָפֹר,
הִלָּה דְּהוּיָה זוֹרַחַת מִתּוֹךְ
עֵינַיִם – יָרֹק וְחִיּוּךְ – זָהֹב
סָבְתָא, לָמָּה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
הַצְּבָעִים הוֹפְכִים שְׁקוּפִים?
וְאָנוּ, שֶׁהָיִינוּ נִתְזֵי צִבְעֵי קֶשֶׁת,
כָּאן צְלָלִים נְזִילִים וּכְפוּפִים.
מָחָר כְּשֶׁאֶעֱצֹם אֶת עֵינַי
מָה אִם אֶרְאֶה רַק שָׁחֹר?
אַתְּ כָּל הַצְּבָעִים שֶׁאֵי פַּעַם הָיִיתִי
מָה אֶהְיֶה אִם לֹא אַצְלִיחַ לִזְכֹּר?
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
