שׁוֹשִׁי רוֹצָה לְטַאֲטֵא מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ, אֲפִלּוּ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה לֹא טוֹב. הִיא מְטַאֲטְאָה מַחְשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת עַל דְּבָרִים שֶׁאָסוּר וְיֵשׁ לָהּ חֵשֶׁק. גְּלִידַת וָנִיל עִם פִּצְפּוּצֵי שׁוֹקוֹלָד, לֶחֶם לָבָן, שִׂמְלָה יְקָרָה מְנַצְנֶצֶת שֶׁרָאֲתָה בְּחַלּוֹן רַאֲוָה וְנַעֲלֵי עָקֵב שְׁפִּיץ שֶׁלֹּא טוֹבוֹת לַגַּב. הִיא מְטַאֲטְאָה מַחְשָׁבוֹת גַּם עַל הַהוּא הַנָּשׂוּי וְהַהִיא הַיָּפָה שֶׁהָיְתָה רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ מִקָּרוֹב, אֲבָל שִׁלְטֵי סַכָּנָה, זְהִירוּת, עֲצֹר, וְרַמְזוֹר אָדֹם מְהַבְהֲבִים מוּלָהּ. שׁוֹשִׁי לֹא מְטַאֲטְאָה רַק מַחְשָׁבוֹת. הִיא אִשָּׁה יְסוֹדִית. דְּבָרִים תָּמִיד מֻנָּחִים בַּמָּקוֹם. בַּתַּשְׁחֵץ שֶׁל הַסּוֹפְשָׁבוּעַ הִיא יוֹדַעַת מִלִּים כְּמוֹ נְהִי וּכְמוֹ יָק, וְזֶה עוֹשֶׂה לָהּ טוֹב לָשִׂים בַּמָּקוֹם. הִיא מְטַאֲטְאָה גַּם זִכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים, לְמָשָׁל אֶת כָּל אוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁנִּשְׁמְטָה וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה שָׁם כְּדֵי לִתְפֹּס. הִיא גּוֹרֶפֶת אֶת כָּל הַפְּעָמִים שֶׁהַחוּץ חָדַר לָהּ מִתַּחַת לָעוֹר דֶּרֶךְ כָּל הַפְּתָחִים וְלֹא הָיָה שָׁם מָה שֶׁיִּסְתֹּם. שׁוֹשִׁי מְקַרְצֶפֶת כְּעָסִים. הִיא רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ מְלֵאַת הַכָּרַת תּוֹדָה, בְּלִי הַדְּקִירָה הַמְּכַוֶּצֶת שֶׁל הַכַּעַס בַּגָּרוֹן. כַּמָּה שֶׁשּׁוֹשִׁי מְטַאֲטְאָה בְּחָרִיצוּת, וְכַמָּה שֶׁהִיא מְנַסָּה לְהַעֲלִים, תָּמִיד הוּא נִשְׁאָר שָׁם: הַפַּס הַדַּק הַזֶּה, שֶׁמְּיַשֵּׁר קַו עִם הַמִּרְצֶפֶת, וּמְסָרֵב לְהִתְפַּנּוֹת.

* מתוך הספר מה שמכריע הוא המבט, בהוצאת לוקוס

* לקריאת ״כל רגע, מפגש או חוויה הוא בעל פוטנציאל השראתי" – ראיון גלוי עיניים עם המשוררת אורה ברקן – היכנסו >>