ולרגע, את יודעת. מי את. מי האיש הזה, בו בחרת לקשור את נפשך.
כל אותן ידיעות לא נודעות ובלתי נתפסות חולפות בנפשך באותו רגע קצר שלפני החופה. כשאת עומדת שם רועדת, פנייך לבנות כמו השמלה, ללא תכשיטים שמישהו הסיר ממך בבלי דעת, וכל הידיים שאחזו בך, מעגל עוטף ודוחף קדימה, לחיי-החיים. מתוך ההמולה, את מזהה פנים: אחים ואחיות שגידלת, מורים וחברים שגידלו, מעגלי נשמות שיורדות ובאות לשמש לכם עדים, לבקש עליכם רחמים. ההורים שלך, ששרדו מהשלג והכפור, ממוות ומאימה, השניים שמגופן נוצקת, הרחם ממנו את הולכת הלאה והלאה, ללידה השניה. ולפתע הס מוטל, הס שחוצה דרכך את העולם מסופו ועד סופו; הס נרגש שמדבר איתך, את חשה את כובד השמים התלויים מעל האדמה, מחפים זה על זה, כורתים ברית באותה שעה ממש. מעל הגבעות הד מהמהם, לוחש תשובה. ולרגע, את יודעת. מי את. מי האיש הזה, בו בחרת לקשור את נפשך. מאין באת ולאן את הולכת. ואת רואה.
מעלייך נפתח הרקיע ואותם עבותות סודיים נפרשים, גל של עצמות ושאול תחתיות שנועדת להרים ולהקים לתחייה. הבור הגדול נפתח, אוצר הנשמות מגיר מעלייך דם וחלב, כל הגלגולים שעברו וכל אלה שיבואו. ואת שומעת. את קול המסור שכבר הולך ונוסר בקליפה, מנסר אתכם זה מזה, עד שתצמחו להיות "אדם". ואינך יכולה לעמוד, אך זהו בדיוק הדבר בו עלייך לעמוד. רגע לפני הקפיצה למים הגדולים, לפני שתמסרי את נפשך, לבד, הקול מבורר: עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, חסד הוא. פנקס מקופל, ספר זכרונות ונר מאיר. זהו כל ציודך כך. וארשתיך לי לעולם. וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה. וידעת את ה'.
מתוך ספר האהבה בעריכת יונדב קפלון (ידיעות ספרים). לכל הקטעים מספר האהבה במגזין גלויה >>
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם