גור נמרים (שיר ערש)

גּוּר נְמֵרִים נִרְדָּם עַל בַּד יָדִי,
רֹאשׁוֹ כָּבֵד, נִשְׁמָתוֹ שְׁקֵטָה.
כְּלוּם לֹא קַיָּם עוֹד מִלְּבַדּוֹ וּמִלְּבַדִּי,
חָגִים יַחְדָּו בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה.

גּוּר נְמֵרִים יָשֵׁן עַל בַּד יָדִי,
נִסְמָךְ עָלַי בְּבִטָּחוֹן מָלֵא.
מִדּוֹר לְדוֹר זֶה קֶשֶׁר בִּלְעָדִי
שֶׁבְּחוֹבוֹ טָמוּן אוֹצָר בִּלְתִּי נִדְלֶה.

גּוּר נְמֵרִים עִרְסַלְתִּי בְּיָדַי,
גַּבּוֹ צָמוּד לִפְעִימוֹת לִבִּי,
תַּסְפִּיק דַּקָּה אַחַת כָּזוֹ – וְדַי, 
שׁוּב מִתְעוֹרֶרֶת הַנְּמֵרָה שֶׁבְּקִרְבִּי.

גּוּר נְמֵרִים שֶׁלִּי, תִּישַׁן, תִּישַׁן,
אֲנִי תָּמִיד אֶהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילְךָ.
בְּנִגּוּנוֹ שֶׁל שִׁיר יָשָׁן־נוֹשָׁן
עוֹלֶה עָתִיד פָּתוּחַ לִרְוָחָה.