בְּפָנִים מֻצְנָעוֹת תַּחַת מַסֵּכָה
וּמִפְשָׂעָה גְּלוּיָה, וַחֲשׂוּפָה
לִרְוָחָה רְפוּאִית, מְחֻלֶּלֶת,
כַּפּוֹת יָדַי מַרְגִּיעוֹת אֶת הָרֶחֶם
שֶׁלִּי
דֶּרֶךְ עוֹר הַבֶּטֶן שֶׁמְּתַוֵּךְ
בֵּין קְצוֹתַי
וּבְתוֹכִי אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לוֹ:

״זוֹ רַק בְּדִיקָה.
זֶה כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר״,
וְכִמְעַט מְחַפֶּשֶׂת תַּחְלִיף
שֶׁמַּתְאִים לְרַחֲמִים, לַהַבְטָחָה:
״אֶקְנֶה לְךָ גְּלִידָה כְּשֶׁנֵּצֵא מִכָּאן״.

אֶת מִמְצָאָיו הָרוֹפֵא מְדַוֵּחַ לְאָחוֹת שֶׁמֵּעֵבֶר לְוִילוֹן. הוּא מַכְרִיז:
״רֶחֶם״.
״רֹחַב שְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה מִילִימֵטֶר״.
״אֹרֶךְ שְׁלשִׁים וְשִׁבְעָה״.
וּמוֹסִיף:
״מְצֻיָּן״.
״מְצֻיָּן״.

בְּקָצִי שֶׁמִּתַּחַת לַמַּסֵּכָה
אֲנִי מְחַיֶּכֶת
וּמַחְנִיקָה צִחְקוּק.
קָצִי הַשֵּׁנִי שׁוֹתֵק.