בְּצֵל זוֹ הַקּוֹרָה, בְּצֵל זוֹ הָאֶבֶן,
קוֹל הַתּוֹרָה מִשְׁכַּן שְׁלוֹמְךָ.
בְּזוֹ הַפִּנָּה, בְּזֶה הכותל,
מְחַכֶּה לָהּ שְׁכִינָה

בכותל שֶׁלִּי יוֹנַת שָׁלוֹם פּוֹרֶשֶׁת כָּנָף,
אִשָּׁה קְטַנָּה מוֹשִׁיטָה לוֹ יָד,
מַקְשִׁיבָה לִפְעִימוֹת הַלֵּב שֶׁל הָאֶבֶן,
עֵת נָפְלָה לְמַרְגְּלוֹתָיו

הָאֶבֶן דּוֹמַעַת עַל הָאִשָּׁה בְּלָבָן.
הִנְנִי כָּאן קוֹרֵאת לָהּ,
אֶבֶן כותל אָנֹכִי,
שׁוֹמֶרֶת עַל יַלְדְּךָ הַקָּטן

בְּחַדְרֵי לִיבִּי אַבְנֵי הַכֹּתֶל,
פּוֹעֲמִים כְּבָר אַלְפַּיִם שָׁנָה.
אֶשָּׂאֵךְ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי, לֹא אֶשְׁכַּחך,
עוד אֵלַיִךְ אָשׁוּבה, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי אֲהוּבָה

* "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" שיר השירים רבה, פרשה ב, פסוק ט