הַחַיִּים מַתְחִילִים מִשְּׁנֵי הָאֲגוּדָלִים שֶׁלְּךָ
הָאוֹחֲזִים בְּתַפּוּז מֵהָאֶמְצַע וּמִלְמַעְלָה
בָּרֶגַע שֶׁבְּאַחַת מֵעֵינֶיךָ פּוֹגֵעַ
רְסִיס מֵהֶעָסִיס הַמְשַׁכֵּר הַנִּתָּז
כְּשֶׁאַתָּה חוֹצֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם.
חַי! וּמִלְּפָנֶיךָ
שְׁנֵי פִּלְחֵי תַּפּוּז
אֲנִי לֹא מַכִּיר אשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה.
אַתָּה לֹא יָכוֹל לִשְׁאֹף לְאשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה.
הַחַיִּים הֵם לְיֶתֶר דִּיּוּק
מַה שֶּׁתִּסְחַט כַּעֲבֹר רֶגַע
בֵּין שִׁנֶּיךָ.

מערבית: דניאל בהר

מתוך: ננופואטיקה, גליון 32 – שירה סורית מודרנית