רָחַקְנוּ מֵאָבוֹת יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים
שְׁנוֹת אוֹר
סָטִינוּ מֵעֵץ הַדַּעַת וּמִגַּן הַחַיִּים
נָטַשְׁנוּ אַדְמַת הוֹרָתֵנוּ,
סֻכַּת שְׁמֵינוּ.
נְשָׁמָה דּוֹאָה בַּמֶּרְחָב
נִלְכְּדָה אֶל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב, הָאַיְפוֹד וְתוֹלְדוֹתָיו
בָּלִינוּ בְּפָּארְק הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה
לִקְרֹעַ אֶת הַזְּמָן בַּפֵיְיסְבּוּק וּבְאִ-מֵילִים אֵינְסְפוֹר
לִקְשֹׁר קְשָׁרִים קַלִּים כָּרוּחַ בְּכָל עֵת
שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְחוֹזֵר
וְאֵין בָּהֶם לְמַלֵּא בֶּטֶן שְׁטוּחָה
שִׁמְחָה וְחֹם הַלֵּב.
שֶׁבֶת אַחִים שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם
סְבִיב מְדוּרָה נִשְׁכַּחַת
לֹא מַצִּיתָה עוֹד נְשָׁמָה.
גַּעְגּוּעַ לְאֹרַח אָבוֹת צוֹבֵט
מְרוֹקֵן אֲוִיר מֵרְאוֹת
עַכְבָּר מִתְרוֹקֵן מִסּוֹלְלוֹת
מַצִּיב אֶת הַזְּמָן הָרֵיק
מְבַטֵּל לְרֶגַע הַסֶּגֶד לַמָּסָךְ
עַד לַהֲמָרָה
וְאֵין זְמָן לַחֲשֹׁב
וְאֵין זְמָן…
אֵין.

שׁוּבִי שׁוּבִי הוֹרָתֵנוּ.

* מתוך: בובת האשבול, הקיבוץ המאוחד, 2014.