בֹּקֶר שִׁמְשִׁי שֶׁל סוֹף פֶבְּרוּאָר
הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ:

"הִשְׁקֵית אֶת הָרַקָּפוֹת?" 
"כֵּן", הֵשִׁיבָה, "הִשְׁקֵיתִי, וְגַם אֶת הַנַּעְנַע".
"רָאִיתָ אֶת הַוֶּרֶד שֶׁנִּפְתַּח פִּתְאוֹם?", שָׁאֲלָה.
"אֲהָהּ!", עָנָה. "וְאֵיזֶה רֵיחָנִי. הֵרַחְתְּ?"
וְהִנֵּה, קָטַפְתִּי אֶת הַלִּימוֹנִים שֶׁבִּקַּשְׁתְּ"
"אַתְּ צְרִיכָה מַשֶּׁהוּ מֵהַמַּכֹּלֶת לִפְנֵי שֶׁאֲנִי יוֹצֵא?"
"אֵין צֹרֶךְ. יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל".

וּכְשֶׁהוּא יָצָא לַדְּחִיפוּת הַנּוֹהֶרֶת
שֶׁל עִנְיְנֵי "בְּזֵעַתאַפְּךָתֹּאכַלֶחֶם"
הִיא פִּתְאוֹם הֵבִינָה
אֶת הַמּוֹתָרוֹת וְהַיְּקַר
שֶׁבָּעֲדִינוּת הַזֹּאת 
שֶׁל שִׂיחָתָם הַחֲרִישִׁית,
שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ עֵדִים, מִלְּבַדָּם,
וְשֶׁהִיא רוֹצָה לְהַתְחִיל כָּל בֹּקֶר,
בַּדְּאָגָה הָרְחוּמָה לָרַקָּפוֹת הָרַכּוֹת,
וּבְהוֹדָיָה לַוֶּרֶד וּלְעֵץ הַלִּימוֹן
עַל מַתְנוֹתֵיהֶם הַמְּבֹרָכוֹת,
וּלְהַגִּיד: "בְּסַךְ הַכֹּל, יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל"

וְחָשְׁבָה שֶׁכַּמָּה טוֹב שֶׁהַדּוֹבְרִים
הָיוּ –
הִיא והוּא.