לא קפצה

לְעֵת עֶרֶב נֶעֶטְפָה בִּגְלִימָה כְּסוּפָה
לְעֵת בֹּקֶר בֵּין שְׁכֵנוֹתֶיהָ נֶחְבְּאָה
מַמְתִּינָה לַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה.
לֹא בִּקְפִיצוֹת, לֹא בְּדִלּוּגִים,
בִּטְפִיפוֹת רַקְדָנִית בָּלֶט,
עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת,
עָלְתָה וְהוֹפִיעָה שֵׂיבָה בְּרֹאשֵׁךְ.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתִּזְרִי עָלֶיהָ צֶבַע
(וְחוֹל בְּעֵינַיִךְ)
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתְּאַמְּצִי אוֹתָהּ אֵלַיִךְ
(אַתְּ פֶמִינִיסְטִית לוֹחֶמֶת)
הָאֵטִּי.
הַסְכִּימִי לִצְפּוֹת בְּעֵינַיִם חוֹמְלוֹת
בִּמְחוֹלָהּ.

* מתוך הספר מה שמכריע הוא המבט, בהוצאת לוקוס

* לקריאת ״כל רגע, מפגש או חוויה הוא בעל פוטנציאל השראתי" – ראיון גלוי עיניים עם המשוררת אורה ברקן – היכנסו >>