שתיקת רחל

אֲנִי זוֹ רָחֵל,
נוֹתַרְתִּי לְמִשְׁמֶרֶת.
סוֹפֶרֶת לֵילוֹת יָרֵחַ,
כַּפֶּרַח נוֹבֶלֶת

עָלִים נוֹשְׁרִים עַל אֲדָמָה,
וְליבי בְּשַׁלֶּכֶת לֹא מוֹצֵאת נֶחָמָה,
עֵת בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה,
נִשֵּׂאת לְלֵאָה בְּרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה

עֲדָיִים שָׁמַרְתָּ לִי,
עַל צַוַּאר אֲחוֹתִי לֵאָה.
בָּנִים שֶׁהִבְטַחְתָּ לִי,
אֲחוֹתִי נוֹשֵׂאת בְּיָדָהּ

אַבָּא לָבָן שָׁחֹור,
הִלְבִּין גּוֹרָלָהּ,
וְעָלַי גָּזַר לְקוֹנֵן,
כְּאֶבֶן נֶגֶף בּוֹדְדָה

וּבַלֵּילוֹת צָעַקְתִּי,
וְקוֹל בִּכְיִי הִדְהֵד בַּגִּבְעָה,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה נִנְטַשְׁתִּי,
וּכְאֵבֵ כָּאַבְתִּי בִּשְׁתִיקָה

וְהַיּוֹם הִנְנִי כָּאן גֵּאֶה עוֹמֶדֶת,
עֵת הִגִּיעָה הַשָּׁעָה
וְעַל בָּנַי שׁוֹמֶרֶת,
עַיִן לְצִיּוּן צוֹפִיָּה, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע