זְמַן וּמֶרְחַק מִתְקַצְּרִים לְאֵין שִׁעוּר
בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.
עֶשְׂרִים שָׁנָה מוּאָצוֹת בְּהִלּוּךְ מָהִיר,
הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְׂתָּרֵעַ
מְלוֹא רֹחַב הַמִּזְרָן הַזּוּגִי.

בַּמַּעֲמַקִּים שֶׁנִּבְקְעוּ
שָׁצְפוּ סְעָרוֹת,
סְלָעִים הִתְנַגְּשׁוּ,
גּוּפִים הִסְתַּחְרְרוּ בִּמְעַרְבֹּלֶת.

בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱבַקְתָּ בַּמִּפְלָצוֹת
נִפְרַם אֲרִיג לִבִּי
חוּטִים חוּטִים.

כְּשֶׁחָזַרְתָּ, זִהִיתִי אוֹתְךָ מִיָּד;
הַצַּלֶּקֶת תִּוָּתֵר אֵצֶל שְׁנֵינוּ.