שוב מוזרה

מַה מּוּזָרָה מִיתַת אָב
גַּם זֹאת שֶׁל אֵם,
שֶׁאַחֲרֵיהֶם אֵין כְּבָר עַל מִי לְהַצְבִּיעַ:
הִנֵּה מִשָּׁם יָצָאתִי, הִנֵּה,
לְאֵלֶּה אֶדְמֶה בְּבוֹאִי אֶל הַזְּמַן.
בֵּין שְׁנֵי הוֹרַי הָיִיתִי עוֹמֵד כִּרְאִי אוֹהֲבִים יָגֵעַ
וְהֵם זֶה בָּזוֹ מְצִיצִים בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת.

יֵשׁ אוֹמְרִים, דֶּרֶךְ עוֹלָם הִיא מִיתַת אָב וָאֵם,
מִי הֵם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ גַּם כֵּן.
פְּטִירָתָם טֶבַע מוּזָר, הִסְתַּלְּקוּת עוֹלָמָם מְיֻתֶּרֶת,
מִיתָתָם קְדוּמָה וּמַה כָּאן חָדָשׁ.
לְבִנְכֶם טֶרֶם הִסְפַּקְתֶּם לָשׁוּב
וּכְבָר מִמֶּנּוּ נִפְקָד מְקוֹמְכֶם.

מתוך הספר גבול הרוח, בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2022)