בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, כְּשֶׁרָקַדְתְּ אִתִּי,
קָרָה דָּבָר מוּזָר.
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ כּוֹכָב מְסַנְוֵר
עָזַב אֶת חַדְרוֹ בַּשָּׁמַיִם
וְיָרַד לִשְׁכֹּן לִי בְּבֵית הֶחָזֶה.
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ יַעַר שָׁלֵם
צוֹמֵחַ תַּחַת בְּגָדַי.
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ יַלְדָּה בַּת שָׁלשׁ
קוֹרֵאת וְכוֹתֶבֶת שִׁעוּרֵי בַּיִת
עַל גַּב בַּד חֻלְצָתִי.

*
אֵינִי נוֹהֵג לִרְקֹד,
אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה
לֹא רָקַדְתִּי סְתָם,
הָיִיתִי הָרִקּוּד.

מערבית: יותם בנשלום

מתוך: ננופואטיקה, גליון 32 – שירה סורית מודרנית