שֶׁהַבְּדִידוּת כְּבֵדָה עָלַי הַיּוֹם.
שֶׁהָהּ קָצָר נִלְחָץ מִן הֶחָזֶה
לֹא־רְצוֹנִי, שֶׁהַקִּיּוּם נִרְזֶה
יוֹם־יוֹם, כְּאִלּוּ אֹם
מוֹעֶכֶת צַלְעוֹתַי לַגַּב
לְאַט, סַבָּה וּמִתְבָּרֶגֶת;
שֶׁיֵּשׁוּתִי חוֹרֶגֶת
לַמְּצִיאוּת. שֶׁלֹּא נִשְׂגָּב
מִבִּינָתִי לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ,
שֶׁאֵין לִי צִפִּיָּה אַחֶרֶת.
שֶׁהֶעָתִיד כְּמוֹ רָקָב נוֹזֵל
מַכְתִּים אֶת דַּשׁ בִּגְדִי וּמְלַכְלֵךְ
אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה לִי לְהַצִּיעַ. שֶׁאוֹזֵל
הַיּוֹם וְהַנְּזִילָה נוֹתֶרֶת
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
>> לכל השירים והמאמרים של עמרי שרת
