מִבְּחִינַת הוֹלָכַת קוֹל בֶּחָלָל
כַּמָּה שָׁנִים יָכוֹל לְהַדְהֵד לַעַג שֶׁל יְלָדִים?
הַאִם הַיּוֹעֶצֶת כְּבָר סָלְחָה
עַל שֶׁהָיִיתִי שָׁמֵן?

חָשַׁבְתִּי שֶׁחֻבַּקְתִּי דַּי
סְבִיב כָּל הָאֵיבָרִים הַפְּגוּעִים.
בַּחֲדָרִים שֶׁנֶּעֶזְבוּ גִּדַּלְתִּי דַּיָּרֵי קֶבַע.
וַעֲדַיִן
כְּשֶׁמִּשְׁתַּיֵּף בִּי הַסַּיָּף
אֵין לוֹ אַחֵר מִלְּבַדִּי.

In terms of sound traveling through space,
how many years can children’s mockery reverberate?
Has the counselor forgiven me yet
for being fat?

I thought I’d been embraced enough
around every scarred limb.
In abandoned rooms I fostered permanent tenants.
And still,
when the blade turns within me,
 it finds no other—just myself.

יצא לאור: וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ:
אסופת שירה והגות בנושא חרמות

ספר שמאגד מעל 50 כותבות וכותבים על קיומה של הדרה פוגענית בחברה ועל שאיפה לשינוי ותיקון בתחום.

לפרטים נוספים ורכישה