אורה ינאי

אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מִתְפַּלֶּלֶת עַכְשָׁו, / אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת נְשִׁימוֹת / אֲנִי לֹא מִתְרַגֶּלֶת לִהְיוֹת בַּחֹשֶׁךְ.

נִגְלָה לִי צֹפֶן / זוֹלֵג בִּמְעָרוֹת לִבִּי

אָז, שָׁמַיִם הָיוּ אֶמְצַע / וַאֲבָנִים הָיוּ שְׁכָבוֹת מִתְקַלְּפוֹת מֵעַצְמָן

זֶהוּ הַסָּפֵק. / בְּיָד קָרָה מוֹבִיל אוֹתִי / לַאֲבַדּוֹן

כְּמוֹ לִפְעָמִים, בְּאַהֲבָה / פּוֹעֶמֶת בִּי יְדִיעָה שְׁקֵטָה.

אֲנִי פּוֹרֶסֶת פְּרוּסָה מִמֶּנִּי / מַנִּיחָה אוֹתִי עַל צַלַּחַת פְּשׁוּטָה