פרק מתוך ספרה של רות נצר,׳נפש הספרות – מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני׳: ״השפה, הלשון, המלה – לעתים מכילה בשירה תמונות שונות, כשהלשון מאחדת משמעויות סמליות שונות ומנוגדות. לדוגמה – הפסוק מהתפילה ״מי כמוך נאדרי בקודש״: אני שומעת כאן את הנהדר. האדיר. העטוף באדרת. אבל גם הנעדר״.

וּמָה שְׁלוֹם עַצְמֵנוּ, שֶׁהָיִינוּ / חוֹלִים/בְּרִיאִים בַּחֹרֶף הַקַּר הַזֶּה, שֶׁהַשָּׁכֵן מֵת פִּתְאוֹם, שֶׁיֵּשׁ / סֶדֶק בַּקִּיר.

שֶׁאַתְּ תָּמִיד חוֹשֶׁשֶׁת / שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם / וְלֹא יִהְיֶה מָקוֹם

הַקִּנְאָה מְאָרֶרֶת / הַקִּנְאָה מְעַוֶּרֶת / הַקִּנְאָה נוֹטֶרֶת / הִיא חַמְדָנִית

כְּמוֹ קֶצֶף מִפִּי אֱלֹהַּ - / נִסְתַּר / רוֹחֵשׁ

תִּלְּוֶה הַנְּשָׁמָה / שַׁבְרִיר מִזָּהֳרָהּ הָעֶלְיוֹן / וְתַלְוֶה לְגוֹזָלֶיהָ