לֹא פָּשׁוּט לִהְיוֹת רַוָּק בְּגִילִי.
כְּשֶׁהַחֲבֵרִים הַנְּשׂוּאִים שֶׁלִּי בָּאִים
אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַשֶּׁהוּ מָתוֹק
וְלָשִׂים מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד בַּטֶּלֶוִיזְיָה,
מַשֶּׁהוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים,
וּלְכַסּוֹת אוֹתָם בַּשְּׂמִיכָה אַחֲרֵי שֶׁהֵם נִרְדָּמִים
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם טוֹב וְנָעִים
וְאָז לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט כַּמָּה שָׁעוֹת.
וְכַמּוּבָן לֹא לִשְׁכֹּחַ
לְהָעִיר אוֹתָם בַּזְּמַן וְלִדְחֹק בָּהֶם
לָלֶכֶת, גַּם אִם הֵם לֹא מוּכָנִים.

מתוך הספר יבשת, בהוצאת טנג׳יר