קרן קולטון

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁעוֹד מְעַט אָמוּת./ אֲבָל אַתְּ כְּבָר נִרְדַּמְתְּ – / חָזֵךְ עוֹלֶה יוֹרֵד בְּקֶצֶב שֶׁמַּסְגִּיר / בְּקֶצֶב שֶׁמַּזְכִּיר – / כַּמָּה אֲנִי מְשַׁעֲמֶמֶת

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

כְּשֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ רַק הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם / אֲנִי יוֹדַעַת עוֹד פָּחוֹת אֶת הַסִּפּוּר – / הַכֹּל נִפְרַם וְלֹא נוֹתַר דָּבָר קָשׁוּר

חָזַרְתִּי אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם. שָׁנִים – דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַכֹּל נִשְׁאַר כָּל כָּךְ עָקֹם.

מוּלִי גַּלִּים רַכִּים תְּכֻלִּים / בְּצֶבַע שֶׁמַּזְכִּיר אוֹתָךְ. / עוֹלִים יוֹרְדִים גַּלִּים צְלוּלִים.