הַנָּהָר הַגָּדוֹל
שֶׁעַל גְּדָתוֹ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בַּיִת
יָבַשׁ
עֲרָפֶל שֶׁל סְתָו מְלַחְשֵׁשׁ בְּעִקְּבוֹתַי
בְּדַרְכּוֹ לַעֲטֹף אֶת חֹד עָקֵב
צִנָּה רְטֻבָּה
מַרְכֶּכֶת
חֲרִיפוּת שֶׁל קַיִץ אַלִּים
בּוֹכָה אוֹתִי
שִׁירִים אֲבוּדִים מִתְנַסְּחִים בְּאָזְנַי וּנְמוֹגִים בָּאָפֹר
עוֹד בְּטֶרֶם יִהְיוּ לְמִלִּים.
שִׁכְבוֹת קִיּוּמִי
אַחַת לְאַחַת מִתְפָּרְדוֹת

מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי יַצִּיבוּת אֲדָמָה
לֹא נִתְמַכְתִּי בְּכַף יַד גְּדוֹלָה, בּוֹטַחַת.
מִכְחוֹלִי מְצַיֵּר בַּיִת
מְטַפְטֵף חִבּוּק.
אֲנִי כִּמְעַט מַאֲמִינָה.

מַחֲצִית אֱלוּל עָבְרָה
עַמּוּדֵי הֶחָצָב עוֹד לֹא בָּאוּ לִשְׁמֹר
וְהַתְּהוֹם מְבַקֶּשֶׁת מִנְחָה.