שירו של בן

מְשַׂחֲקִים מַטְקוֹת לְמַטָּה
בֵּין מְכוֹנִיּוֹת
הַחוֹנוֹת בְּשֶׁקֶט
טִיק, טַק
הַכַּדּוּר עָף אֶל עָל
נוֹחֵת
וְשׁוּב עָף
מִלֵּב אֶל לֵב
בְּלִי מִלִּים

סוֹפְרִים אֶת הַדְּפִיקוֹת
בּוֹא, בּוֹא
הִתְקָרֵב לְלִבִּי
רוּץ אִתִּי אַבָּא
בַּקֶּצֶב שֶׁלִּי לֵךְ
אִתִּי לִמְקוֹמִי
הַנָּמוּךְ, הַשּׁוֹאֵף אֶל עָל
הָרוֹצֶה וְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ
הַמְּבַקֵּשׁ וְדוֹפֵק
בִּשְׁתִיקָה, בָּעֵינַיִם

רוּץ אִתִּי קִילוֹמֶטְרִים
וְדַע לְשַׁחְרֵר בַּזְּמַן
לִטְעוֹת, לִפֹּל, לְהַפְסִיד
לִלְמֹד אֶת דַּרְכִּי
לְבַד
שֶׁתָּמִיד תִּשָּׁאֵר מֵאָחוֹר
וְתֹאהַב
וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ