קוֹל אִלֵּם מִתְחַבֵּט בְּחֶשְׁכַת חֲדָרַי.
מֶרְחֲבֵי הַדְּמָמָה עוֹטְפִים מִפְּנִים וּמִחוּץ
לָרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת הַתְּשׁוּקָה עַד מִסְתְּרֵי תַּאֲוָתָהּ
לַצְּלִילִים
לַמִּלִּים
עֶצֶם הֶחָזֶה מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְבַּקֵּעַ מֵעָצְמַת הַלַּחַץ
כְּלוּחַ שַׁיִשׁ טָהוֹר
כָּלוּא
בֵּין מַיִם רַבִּים
לְמַיִם רַבִּים
וְאֵין גּוֹבֵר
גַּם רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה שׁוֹתֵק כָּאן, כְּאַחֵר.
עֲצָמוֹת נִשְׁבָּרוֹת, נִגְרָסוֹת עַד דֹּק
וְאֵין עוֹד מַבְדִּיל בֵּין מַיִם
מִנַּיִן
מִנַּיִן בָּאִים הַקּוֹלוֹת
הָרֶגַע הַהוּא, הֵיכָן הוּא – שֶׁדְּמָמָה הוֹפֶכֶת מִלָּה
שֶׁאַיִן הוֹפֵךְ צְלִיל מַרְטִיט, מְפַלֵּחַ.
אֵי הוּא הַמָּקוֹם בִּי
שֶׁאֵינִי
בּוֹ כַּהֲטָלַת מַטְבֵּעַ
צַד אֶחָד הֵעָדֵר זוֹהֵר
צַד שֵׁנִי
שִׁירָה.