הָאַהֲבָה (לְהַלָּן מַרְשַׁתִּי) וַאֲנִי
קְרוֹבוֹת מִדַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה. כְּלוֹמַר,
הִיא קְרוֹבָה
לְלִבִּי. כְּלוֹמַר,
מַרְשַׁתִּי וְלִבִּי מְצוּיִים
כְּבָר זְמַן מָה
בִּקְשָׁרִים יְדוּעִים
בַּצִּבּוּר.

יֶשְׁנָן גַּם טוֹבוֹת הֲנָאָה,
זֶה נָכוֹן וּבְרַם, לְשֵׁם הֲגַנָּה
וּשְׁמִירָה עַל הַסֵּדֶר הַטּוֹב, נִקְבַּע
כִּי תְּבִיעוֹת נְזִיקִין,
דְּרִישׁוֹת לְתַשְׁלוּם פִּצּוּי
בְּגִין עָגְמַת נֶפֶשׁ
אוֹ אָבְדַן יְמֵי עֲבוֹדָה,
יִדּוֹנוּ בְּמַעֲמַד שְׁנֵי הַצְּדָדִים
בְּבֵית הַדִּין לְעִנְיְנֵי מִשְׁפָּחָה.

הוֹאִיל וְהֶסְכֵּם זֶה
עוֹדֶנּוּ פָּתוּחַ
וְטֶרֶם נֶחְתָּם, אֲבַקֵּשׁ לְהוֹסִיף
כִּי בְּאֵין כָּל עִלָּה
אוֹ תַּכְלִית מִשְׁפָּטִית
תִּתְחַיֵּב מַרְשַׁתִּי
(כְּכָל יְכָלְתָּהּ)
לִנְקֹט אִפּוּק וְ/אוֹ
לֹא לִשְׁבֹּר
אֶת לִבִּי.