רותי איצקוביץ׳

בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּלְבַד, / חֲסוֹנִים הֵם / צְעִירִים כָּל כָּךְ / וּבְאַפִּי עוֹלֶה רֵיחָם הַנָּעִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת,

כְּשֶׁאֲנִי מַזְעִיפָה פָּנַי / בְּעוֹרִי הַשָּׁחוּם / אֶמְצָא אֶת הַנִחוּם, / מִכָּאן, נִתָּן לְהָבִין / כְּרַתְּתִי בְּרִית עִם שְׂעָרִי הַמַּלְבִּין,

שׁוֹמֵר הַשַּׁבָּת קָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, / וַאֲנִי כּוֹלֵאת בְּתוֹכִי אֶת הָרוּחַ / הַמְּבַקֶּשֶׁת לָצֵאת לְטַיֵּל, עִם בְּנִי / שֶׁבָּא לְבִקּוּר מִלּוֹנְדוֹן הָרְחוֹקָה, / וַאֲנִי רַק רוֹצָה לַחֲצוֹת אֶת הַסְּעָרָה