אבל העצים והצבים

בַּכְּפָר בּוֹ גָּדַלְתִּי
מִצְטַמְצְמִים הַבָּתִּים לְתוֹךְ עַצְמָם,
אֲבָל הָעֵצִים גְּדֵלִים מְאֹד.
כָּל הַסּוּסִים שֶׁנּוֹלְדוּ לְפָנַי אוֹ אִתִּי
כְּבָר דָּהֲרוּ מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ לְאָחוּ אַחֵר,
אֲבָל הַצַּבִּים מוֹסִיפִים זִכְרוֹנוֹת וְצַלָּקוֹת.

הַמַּכְשִׁירִים וְהַמַּחְשְׁבִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל יַלְדוּתִי
כְּבָר נִדְחָסִים לְרֹאשׁ סִכָּה.
אֲבָל מִשְׁפְּטֵי הָזֵן מְהֻדָּקִים וּמְדֻיָּקִים כְּשֶׁהָיוּ,
קוֹלְעִים לְשַׂעֲרָה, מְרֻוָּחִים בֵּין אוֹתִיּוֹתֵיהֶם.

אֲנִי עוֹבֵר לְיַד שִׁרְיוֹן צָב מְנֻתָּץ לַסֶּלַע
וּמְדַמֶּה לְעַצְמִי אֶת מַבְּטֵי הַהִשְׁתָּאוּת וְהָאֵימָה בְּעֵינָיו
בְּטִיסָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְהַיְּחִידָה
בְּצִפָּרְנִי הַדּוֹרֵס
וּמֵהֶן וּמַטָּה,
עִם כַּנְפֵי נוֹצָה
וּבִלְעֲדֵיהֶן.