אַתְּ יַלְדָּה טוֹבָה
אוֹמְרוֹת לִי הָאֲחָיוֹת
אֲבָל אֲנִי מַבִּיטָה מֵעֵבֶר לְרַגְלִי הַשְּׁבוּרָה
לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת יַלְדָּה טוֹבָה
רוֹצָה לִצְעֹק כָּל הַלַּיְלָה –
אָחוֹת,
קְחִי מִמֶּנִּי אֶת כְּאֵבֵי הַנֶּפֶשׁ
אֶת אֵלּוּ שֶׁל הַגּוּף
אֲנִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת
קְחִי מִמֶּנִּי אֶת אִמִּי הַמֵּתָה
הַמְּדַמֶּמֶת לִי בַּחֲלוֹמוֹת
וְהָבִיאִי לִי אוֹתָהּ
חֲבוּשָׁה
לְמוּדַת קְרָבוֹת
בְּבָתֵּי הַמַּחֲלוֹת
תְּנִי לִי לִנְשֹׁם אֶת נְשִׁימוֹתֶיהָ
כְּדֵי לְקַבֵּל את כּוֹחוֹת הָעָל שלה
דִּקְרִי אוֹתִי בַּמַּחַט שֶׁלָּךְ
אִמְרִי לִי מָה הַתּוֹצָאוֹת
אֵיפֹה בְּדִיּוּק מִתְיַשֵּׁב כְּאֵב
בַּעֲצָמוֹת שְׁבוּרוֹת
רַפְּאִי אוֹתִי
אָחוֹת.