כְּשֶׁאַתְּ רְחוֹקָה הוֹפְכִים
הַחֲדָרִים לְחַדְרֵי הַמְתָּנָה,
גַּעֲגוּעַ הוּא בְּחִינַת הֶסְתֵּר פָּנִים.

אֲנִי מַדְלִיק בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת אֶת מְגִלַּת
דִּבְרֵי יָמֵינוּ
וְשׁוֹאֵף,
עַנְנֵי מַרְאוֹת מִתְפּוֹגְגִים וּמוֹתִירִים
גַּעֲגוּעַ עָטוּי
שִׁכְבַת עוֹר דַּקָּה.

בִּכְיֵךְ בְּצִיר כְּאֵב יָשָׁן חָדָשׁ
נִמְזָג אֶל תּוֹכִי הַלַּיְלָה.
אָנוּ פְּלִיטֵי זְמַן אַהֲבָה וּכְאֵב חֲבוּקִים.

שְׂפָתַיִם רַכּוֹת עַל לֵב סָדוּק בְּחִלּוּף
דְּבָרִים שׁוֹקֵק.
עַל הַכֹּל – הֶמְיַת בְּדִידוּתֵךְ.

בְּרִשְׁתוֹת פַּרְפָּרִים עֲשׂוּיוֹת תִּקְווֹת דַּקּוֹת
אֲנִי מְלַקֵּט צְלִיל, גָּוֶן, מַגָּע
טוֹוֶה מֵהֶם סִפּוּרֵי עֲרָפֶל וַחֲלוֹם

מתוך שירי תיבות שבורות, הוצאת הקיבוץ המאוחד