תומר דבורה שור-קהת

הִנֵּה הֵם בָּאִים, הִנֵּה הַהֵלִיקוֹפְּטֶר מַעֲלֶה אָבָק בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַחוֹלִים וְשׁוּב הַשָּׂפָה שְׁסוּעָה, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִלְמֹד שׁוּב לְהַגִּיד מִלִּים יוֹצֵאת יִפְחָה גְּדוֹלָה

אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֲבָל / פָּנֶיהָ מִתְעַוְּתִים / שְׁקֵטִים

בְּמַגֶּבֶת בִּלְבַד מוּל הַחוֹדֶשׁ / מְלַאָה כַּלְּבָנָה, לֹא יָפָה כָּמוֹהָ

הַקַמְצָנוּת שֶׁבָּה אָנוּ בּוֹכִים מֵעַצְמֵנוּ מְעַט מְאוֹד מִילִים

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֱלֹהִים מִתְחַבֵּאת בֵּין הַתַּבְלִינִים

מְנַסֶּה לְאַחוֹת אֶת חֶלְקֵי הַנְּסִירָה / וְהַנֵּרוֹת כָּבִים אֶחָד אֶחָד