אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

בהודיה והתרגשות אנו מביאות אל קהילותינו אסופה זו, פרי ראשון שהבשיל מתוך הלימוד ב"בנות דינה". 

חשוב מאוד בעינינו לציין את יום המאבק הזה גם בתוך קהילות הלימוד, התפילה, החינוך והעשייה של תנועתנו. חשוב בעינינו – לתת מענה דתי ורוחני אל מול מציאות שבה קיימת אלימות מתמשכת כלפי נשים בחברה שלנו ובעולמנו. האסופה מחולקת שערים – שערים, כל שער והדגשים שלו:

קינה – אנו קוראות פנימה את המקוננות, ומאפשרות במידה וכך בוחרים, להפוך את הכאב והכעס לעניין קהילתי וציבורי

נשמה – זוכרות ומזכירות שככל שתהיה קשה וכואבת הפגיעה בגוף, הנשמה נשארת תמימה וטהורה, ולכן מבקשות לחדש ולהפעים את נוכחותה של הנשמה אל מול הפגיעה בגוף

תפילה – הצגתן של מספר תפילות שנכתבו במיוחד על מנת לזעוק ולצעוק כאב שהיה מושתק דורות רבים מדי

רפואה – טקסים וטקסטים שעניינם תהליך הריפוי מאלימות המופנית כלפי נשים. 

אנו מתפללות שאסופה זו תהיה גם איילת השחר המביאה אתה ראשיתה של נחמה. אנו מאמינות שריפוי זה יוביל באינספור דרכים לריפוי עמוק של החברה הכואבת שלנו.

בְּרוּכָה אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי עַצְמִי אִשָּׁה / אוֹרְנָה רַב-הוֹן

הָיִיתָ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל שָׁם לִפְנֵי הַקִּיר.
שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ אוֹמֵר:
"בָּרוּךְ שֶׁלֹא עָשַׂנִי אִשָּׁה".
שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מַדוּעַ.
אָמַרְתָּ: "כְּשֶׁתִּגְדְּלִי – תָּבִינִי."
הִנֵּה גָּדַלְתִּי עַכְשָׁו
וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי מְבִינָה.
הֲרֵי בְּרוּכָה אֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי אִשָּׁה
הֲרֵי הַדָּם הַזּוֹרֵם בִּי
הִצְמִיחַ חַיִּים חֲדָשִׁים
הֲרֵי אֵינֶנִּי טֻמְאָה.
הִנֵּה, אֲנִי מִצְטַדֶּקֶת.
הָאִם לֹא זוֹ הַכַּוָּנָה?
וְלֹא.
לֹא אֹמַר
בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גֶּבֶר.
אֹמַר:
בְּרוּכָה אֲנִי
שֶׁעָשִׂיתִי עַצְמִי
אִשָּׁה.

קינה

יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (תהלים ק"ז)

טז כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת, הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה; וְאֶל-הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ, וְתָבוֹאנָה. יז וּתְמַהֵרְנָה, וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי; וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ-מָיִם. יח כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן, אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ; בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי-עָזַבְנוּ אָרֶץ, כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ. יט כִּי-שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר-ה׳, וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר-פִּיו; וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה.

ירמיהו ט'

יח…חוֹמַת בַּת-צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל-תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל-תִּדֹּם בַּת-עֵינֵךְ. יט קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה) לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי.
איכה ב'

כבוד המשפחה / ריתה עודה (מערבית: לאה גלזמן)

לַמְדֵנִי אֵיךְ לְכַפֵּר עַל
חֵטְא אַהֲבָתִי שֶּׁטֶּרֶם בִּצַּעְתִּיו
הֵן הִסְתַּרְתִּיו בְּתוֹךְ גַּרְעִין תַּפּוּז
אוֹתוֹ זָרַעְתִּי בְּאַדְמַת רוּחִי
לְמַעַן לֹא אַכְתִּים אֶת חֲלוֹמִי
בְּצִפָּרְנֵי כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה.

מתוך "יומנה של צוענייה אוהבת" 1999-2000

נשמה

אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא 

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.

שיר השירים ב י"ד

הנשמה / שז

הנשמה
מפחדת עכשיו
שאולי אין נשמה
שיש רק הגוף הסובל הזה
ואחריו חושך
דממה
הנשמה מפחדת
שאין אלהים ואין מי
שיאסוף אותה באהבה
הנשמה היא כמו ילדה קטנה
לפני שאבא הצליף בה לראשונה
היא שלוה ומאושרת
היא לא קימת
אבל בכל זאת היא מיללת בקול
רם כל כך עד ששומעים אותה כל הדרך
מאוקיינוס הנשמות ועד הזבל
כאן

שימו לב על הנשמה / רבי שמעיה קוסון, צפון אפריקה, המאה ה־16

אודה לאל לבב חוקר / ברן־יחד כוכבי בקר
שימו לב על הנשמה / לשם שבו ואחלמה
ואורה כאור החמה / שבעתים כאור בקר
מכסא כבוד חצבה / לגור בארץ ערבה
להצילה מלהבה / ולהשאירה לפנות בקר
עורו נא כי בכל לילה / נשמתכם עולה למעלה
לתת דין וחשבון מפעלה / ליוצר ערב ובקר
ימצאוה מקדשת / בטלית וטוטפת
כמו כלה מקשטת / תמיד בבקר בבקר
הנאמן בפקדונו / יחזירנה לו כרצונו
איש לא גוע בעונו / ויהי ערב ויהי בקר

תפילה

כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה׳ אֱ-לֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי (תהלים יח כט)

תפילה בעבור שבירת חומות השתיקה / הרבה נעמה דפני קלן

אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמותינו,
עזור לנו לחזק את הקול הנשבר
ולאמץ את הזעקה הדוממת,
של אלו שקירות המשפחה המגנים
הפכו בעבורם לחומות בית האסורים,
ושל אלו המייחלים למען נפנה אל סבלם,
הקוראים לנו: "וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְנֹאדֶךָ" (מתוך פיוטי הסליחות).
הטה אוזננו לשמוע את קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים,
פתח את לבבנו לזכור כי אנו ברואים בצלמך,
ועליך נאמר: "דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד 16).
עזור לנו לגלות בתוכנו את הרצון והכוח לסייע להם להתחיל מחדש,
למצוא את האומץ האדיר לזעוק ולא להסתיר
ולהעניק להם את התקווה לעתיד טוב יותר.
תן לנו את הזכות לסייע בידם לגלות תעצומות נפש
ולבחור בחיים.
ולסובלות מאלימות במשפחה אנו קוראים בכל ליבנו: פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי (שה"ש ה' ב'),
הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ…הָרִימִי אַל תִּירָאִי, כּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ (ישעיה מ' ט', ירמיה, לא 15).
הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה, רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךְ. (איכה ב' י"ח, ישעיה ל"ח ה')
אֲחֹתֵנוּ אַתְּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ. הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה. (בראשית כד 60).
אנא, אלוהינו שבשמים, שוועת הדל תקשיב ותושיע,
ברא בתוכן ובתוכנו נפש חדשה, והנחילנו ישועה וחיים.
ברוך אתה ה', אשר מחדש בטובו בכל יום תמיד טוהר נפשו של אדם.
ברוך אתה ה', המחזק ידינו בכינון חברה בה זוכים כולם לחיות חיים של כבוד ואהבה.
אנא אל נא רפא נא לנו.

משאלת לב של נאנסת / ניצה סקולניק

רוצה לבקש ממך, לילה אחד הניחי לי לישון בשקט.
רוצה לשאול ממך את מנוחת גן העדן, את השקט האורב לי בפתח החדר.
רוצה שתשתיקי את דממת הפסיעות שבתוכי, קחי ממני את קולות הדלת הננעלת.
שסיבוב המפתח ייעצר ולו ללילה אחד.
פזרי בושם לגרש את ריחות הרוע, את חמיצות הזיעה של אבא.
הוא כבר מזיע מתחת לאדמה, אבל ריחו קבור
באפי וזיעתו טרייה בתוכי.
קנחי את אפי מדמעות ישנות מבוישות, קמוטות מזקנה.
ללילה אחד הכילי אותם, שלא ידירו שינה מעיניי.
הניחי את כף ידך על הבטן התחתונה, הרגיעי את רעידות האימה.
אמרי לשלפוחית שרק ללילה אחד לא תשחית.
הבטיחי לפות שזה רק זיכרון, ושאין נחשים יוצאים מתוך הארון.
אמרי לעפעפיים שמותר כבר להיעצם, אין צורך למצמץ, אף זר לא יעז.
כסי בחיבה את האוזניים, כבר אין קולות של נשיפה ואנקה.
לחשי לי קולות של אם נאמנה
ואולי שיר ערש על סבתא שבישלה דייסה.
החזיקי את ברכיי הרועדות, עצורות, נעולות.
הבטיחי להן שהן שמורות ומוגנות.
אמרי בקול רם פעם אחת: יש שומר לפתחך ילדה.
עטפיני ללילה באותה אמונה, שפעם הייתי ילדה אמיצה.
התירי לי לבכות אותך מתוכי ללא הסתרת הדמעות, ללא פחד התגובות.
עזרי לי לילה אחד לאטום את המחשבות.
קחי ממני את מפתח הזיכרונות ולו לכמה שעות.
מתוך "פרפר שחלם להיות אריה", 2016

תפילה לנפגע/ ת אונס או תקיפה מינית / הרבה גילה קן (ניתן להגיד ביחידות או עם הקהילה)

יְ-ה-וָ-ה שפתי תפתח
ופי יקרא;
אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ
אני _ ( בת / בן ו __ )
קורא / ת אליך,
אלוהי דינה ואלוהי תמר-
בהתעטף עלי רוחי
ואני במערה –
תפילה:
י-ְה-וָ-ה –
חִלַּצְת נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אנא יה החיי אותי.
יְ-ה-ו-ָה –
חִלַּצְת גופי מעינוי, אנא יה רפאי אותי.
יְ-ה-וָ-ה –
חִלַּצְת רוחי משבירה, אנא יה חזקי אותי.
אלוה – יה
תני בי הכוח לצאת לאור שמש,
והכוח לצאת לאור לבנה.

רפואה

הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם (תהלים קמ"ז)

כאשר לבי עונה לתכלת בחצר השקטה, אני אומרת לו: הֱיה תמים. אני אומרת לעצמי: אבטח ולא אפחד.
בקרב עלים רחוקים מן השכל האנושי, רחוקים מן המחשבה, השנאה, הריב והכעס האנושי, בקרב הבִּטְּחה של הצמיחה, ביום שאין בו הרג, ביום שאני חשה כי לא כלו רחמיו, יושבת אני עם עלי ושירי, מלאה אמון. השקט מלא קולות ציפורים, ועלי הגפן מטפסים מפועֲמי שמש.    

זלדה, מתוך "ציפור אחוזת שמש"

טבילה להתחדשות בעקבות פגיעה מינית / הרבה תמר דבדבני

לפני הטבילה:
מַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי.
הַנִּיחוּ לִי לִרְגּעַֹ בְּרךְֹ עֲרִיסַתְכֶם
בְּהֶמְיַתְכֶם אַשְׁקִיט אַשְׁמָה וְגעַֹל.
מַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי.
אֶת חֲלָלַי מַלְּאוּ בִּצְלִילוּתְכֶם
נַקּוּ אֶת הַפְּצָעִים שֶׁלֹּא הִגְלִידוּ.
מַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי.
בַּאֲבָרַי הָפִיחוּ כּחַֹ זְרִימַתְכֶם
חַדְּשׁוּ בִּי טהַֹר שֶׁאָבַד.

אחרי העליה מן המים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְחַדֵּשׁ בִּי גּוּפִי וְנִשְׁמָתִי.

תפילה לשלום המטפלים /הרב לוי ויימן קלמן

אלוהינו ואלוהי אבותינו ואִמותינו,
תֵּן בלב כל המטפלים בחולים חוכמת-הלב ושֶׂכֶל טוב לרפֵּא ולחזֵק את רוחם.
הַאֲצל מרוח קודשֶךָ על כל קרוביהם ואוהביהם של הסובלים ממחלת הנפש או ממחלת הגוף,
כדי שיוכלו לעמוד לימינם בעת מצוקתם ולהעניק להם אהבה ואמונה.
אנא עזור לנו לחוש את נוכחותך גם כאשר אין אנו מבינים את כוונתך.
עָנֵנוּ אלוהינו – רופא כל בָּשר ומפליא לעשות.

טקס לברכה עצמית¹

בטקס הזה, האישה מברכת את עצמה, היא מכבדת את האלוהות שלה עצמה….זהו אישרור עצמי, טקס מאוד פרטי ובעל עוצמה.
על מנת לקיים אותו, ראשית רחצי עצמך על מנת להטהר.
הכיני מרחב נקי ופרטי שתוכלי להיות בו בנוחות. שימי לפניך מיכל יפה עם מלח, כלי עם מים וכלי עם יין… קשטי את שולחן בצורה יצירתית ונאה, לדוגמא – שני נרות בפמוטים – אחד בכל צד של השולחן, ובמרכז אגרטל עם ורד….הניחי גביע בקידמת השולחן ומלאי אותו חצי במים וחצי ביין. קחי את המלח והניחי אותו על הרצפה, ועמדי על המלח עצמו (כלומר, צריך מן הסתם להוציא חופן החוצה מהכלי…). המלח מסמל את מלח הארץ, חכמה – כלומר, את ניצבת על חכמתך שלך. והמים מסמלים כוח החיים. ויין הוא המוביל לאקסטזה, והוא מקודש מכיוון שהוא מייצג שמחה ועוררות. מערבבים אותם מחצית במחצית מכיוון שחשוב לייצג מידתיות ומתינות….. הדליקי את הנרות וברכי את הרגע במילותיך שלך, במידה ואת מתחברת לכך, ניתן גם להדליק קטורת או להבעיר שמנים ריחניים או להריח בשמים…. בכל מקרה, משהו שאת מייצרת בעצמך הוא תמיד חזק יותר מכל דבר אחר.
עכשיו, טבלי את אצבעך בגביע שלך, ובנגיעה במצחך אמרי "ברכי אותי, אם, מכיוון שאני בתך". זה מעשה של הכרה במקום שממנו מגיעים חייך….נוצר כאן גם קשר עם הרוח שבתוכך שאת מנסה ליצור איתה קשר.
טבלי את אצבעך שנית, געי באפך ואמרי "ברכי את אפי להריח את תמציתך". חוש הריח הוא הזנוח שבין חושינו. רוב התאים במוח מסוגלים להתעורר בעזרת ריח מסוים, והם בתורם מעוררים משהו עמוק במוחינו….זה להיות קרובה (ומחוברת) לטבע….
שוב טבלי את אצבעך, געי בשפתיך ואמרי "ברכי את שפתי לדבר בך"….השפתיים מסמלות את המילה, את האמירה….את ארגון החברה ומודעות חברתית. בהחלט, מילים הן מהפיכה. פה הוא מהפיכה. .. אחריותינו היא להיות מודעות למה שאנו אומרות, מכיוון שמה שאנו אומרות הוא קסם, הוא טקס. למילים יש כוח… דיבור הוא האופן שבו אנו משפיעים על מוחנו, אנו משפיעים אחד אל השני בעזרת מילים…אנחנו צריכות להיות מסוגלות לבטא על-מנת ליצור שינוי, ולכן כשאת מברכת את שפתיך חשבי על כל זה…
כעת, טבלית אצבעותיך שוב וגעי בשדיך, ואמרי "ברכי את שדי, שעוצבו בעוצמה וביופי". בתרבויות מטריארכליות , אמת המידה ליופי הייתה חוזק ויופי משולבים. לא עודדו חולשה, חולשה לא נחשבה יפה.
שוב, טבלי אצבעותיך, געי בפות שלך ואמרי "ברכי את חלצי שיוצרים חיים, כפי שאת יצרת את היקום".
נגיעה בפות ובאיברי המין ודיבור על הבאת חיים לעולם, לא מעידים בהכרח על כך שכל אישה צריכה ללדת ילדים. זוהי פשוט אמירה המקשרת אותנו לכל מה שהוא נקבה….
ולבסוף, טבלי את אצבעך וגעי ברגליך ואמרי "ברכי רגלי להלך בשביליך". כל מה שמוחך חושב, רגליך ילכו בעקבותיו. את רוצה לייצר כיוון בחייך, כלפי עצמך, כלפי העולם שלך, כלפי האנשים שלך, כלפי כל מה שסביבך. והאחריות שאת מקבלת על עצמך היא שאת אלוהית, ושיש לך עוצמה. אינך חסרת אונים. את חסרת אונים רק במידה ואת מאפשרת קיומה של מערכת שהופכת אותך לחסרת אונים. מרגע שאת מבינה שאינך רוצה להיות שפחה, ואת אומרת את זה, הרי שאת מעוררת את אלוהות החופש….
כשאת מסיימת את הלחש, הישארי על המלח וחושי בכוח זורם לתוכך. אז, כבי את הנרות ואמרי מילים של הודיה.
(תרגום, עיבוד והתאמה – הרבה גילה קן)

ברכת הגומל – למי שעברו חוויות מסכנות חיים ושרדו / הרבה אפרת רותם 

המברכת אומרת: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּבהקהילה/ מניין עונים:  אָמֵן, מִי שֶׁגְּמַלְּך כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְך כָּל טוּב סֶּלָה.

שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה׳ גָּמַל עָלָיְכִי.
כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי.
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים
(תהלים קטז)

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר יָצַר אותי בְּחָכְמָה,
וּבָרָא בי נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים .
גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ,
שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אַפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת
בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

ברוך אתה ה', אלוהינו רוח העולם, המחזיר נשמתי בחמלה בבקרים, הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינָי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפָּי בלילות. ברך את שגרת יומי, המזכירה לי כי זמנך מתחדש עם בוקר ועם ליל, וכי נפשי יכולה למצוא מנוחה, ולהתרווח במרחבי עצמה. ביָדֵךְ אפקיד רוחי, בעת אישן ואעירה, ברוכה את יה, שומרת נפשי.

1.   הטקס הזה הוא תרגום ועיבוד לטקס לברכה עצמית כפי שהופיע כאן:
    Budapest, Z. E. (1979).  Self-Blessing Ritual. In Carol P. Christ & Judith Plaskow: WomanSpirit Rising – A Feminist Reader in Religion
   ↩︎