הָאִשָּׁה הֶהָרָה / מֻקֶּפֶת בַּחֹרֶף הָאָרֹךְ שֶׁל הַשָּׁבוּעוֹת / יָדֶיהָ מַמְשִׁיכוֹת פְּעֻלּוֹת שְׁגוּרוֹת בְּשָׁעָה / שֶׁכְּפוֹר מִצְטַבֵּר בִּשְׂעָרָהּ

הַהוֹרִים בּוֹדְקִים אֶת צְפִיפוּת הָעֲצָמִים וּמְסַדְּרִים מֵחָדָשׁ אֶת הַחֶדֶר. הַיְּדִיעָה נִמְלֶכֶת בְּדַעְתָּהּ, שׁוֹמֶרֶת עַל הַזְּמַן דָּגוּר.

הָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי לִפְנֵי הַלֵּדָה בְּתוֹכִי / לוֹחֶצֶת לַחְצַן מְצוּקָה, אֲנִי / לֹא עוֹנָה, עֲסוּקָה

וְגַם אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים טְרוּפֵי עֶלְבּוֹן / שֶׁאַחֲרָיו צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהָאָלַסְקוֹת אֶל הַבַּיִת

אִם הוּא רַךְ תֵּדְעוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם. אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם, / חִזְרוּ לְשָׁם. אַל תַּעַצְרוּ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּטְעוּ:

פירוט על אודות השירה המתחדשת במגזין גלויה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

שירים רבים הצטרפו למגזין גלויה במהלך החורף, אולי במשהו - ימתקו הימים

לְיוֹם אֶחָד הָיִינוּ כַּלְבֵי הַיָּם עַל הָרְצִיף / בְּסַן פְרַנְסִיסְקוֹ, הָיִינוּ תֵּבָה נָחָה

לְכִילָךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, לְכִילָךְ לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, לְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה, לְכִילָךְ